החלטה בתיק ה"פ 39025-12-11

לפניי בקשה לחייב את המשיב בערובה להוצאות בהתאם לתקנה 519, לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות").

א. עובדות

1.         עסקינן בהמרצת פתיחה שהגיש המשיב, לפיה על בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי על בטלות חוזה מכר דירה שנכרת בין הצדדים ביום 26/08/07, בשל היותו חוזה למראית עין או חוזה בלתי חוקי (להלן: " החוזה").

2.         בין הצדדים היתה התדיינות קודמת בגין אותו חוזה. המשיב הגיש תביעה לחייב את המבקשים בפיצויים מוסכמים על פי החוזה וכן בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלות המבקשים. מנגד, המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיב לחייבו בתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה. בית המשפט שמע את ראיות הצדדים ובפסק דינו דחה את תביעת המשיב וקיבל את תביעת המבקשים (ת"א 3182/08, צורף כנספח 1 לבקשה).

3.         המשיב הגיש ערעור על פסק הדין (ע"א 13871-04-11) ובמסגרתו בקשה לפטור אותו מערבון. הבקשה נדחתה ונקבע שעליו להפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח. הערבון לא הופקד (נספח 2 לבקשה). המשיב לא הרים ידיים והגיש ערעור על החלטת הרשם (ע"ר 15687-06-11). בסופו של דבר הופיעו הצדדים בפני כב' השופט מקובר ולאחר דיון ניתן פסק דין בפשרה במסגרת הערעור (נספח 3 לבקשה).

4.         המשיב, אשר לא היה שבע רצון מפסק הדין, הגיש בקשה לביטולו ובמקביל, בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. במסגרת הבר"ע ביקש לפטור אותו מערבון (רע"א 7022/11). בית המשפט העליון דחה את בקשתו נוכח סיכויי הערעור (נספח 4 לבקשה). על החלטה זו הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, אך בסופו של דבר ביום 15.1.12 נדחה הערעור סופית (נספח 5 לבקשה).

ב. טענות הצדדים

5.         לטענת המבקשים, בין אותם צדדים היתה התדיינות קודמת אשר הוכרעה בכל הערכאות ומהווה מעשה "בית דין". משכך, סיכויי התביעה קלושים. לכך יש גם להוסיף את העובדה שהמשיב, אשר מטריד את המבקשים פעם אחר פעם איננו משלם את אשר נפסק, לרבות תשלום הוצאות (סע' 34 לבקשה).

6.         המשיב, אשר איננו מיוצג, טען בתגובתו כי לא מדובר בתביעות זהות ואין הצדקה לחייבו בתשלום ערובה להוצאות. המשיב לא התייחס בתגובתו, ואף לא לפניית בית המשפט, לאי-תשלום ההוצאות שנפסקו נגדו.

ג. דיון

7.         תקנה 519 א' לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

" (א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

8.         תקנה 519 מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות, על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שסיכוייו של התובע להצליח במשפטו קלושים, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (פורסם בנבו - 17.4.2001); ע"א 6477/97 רלה ויינשטיין נ' עוה"ד ברוך ליברמן ואח', פורסם בנבו - 29.1.2002). על כן, פרשנות תקנה 519 צריך לעשות על דרך הצמצום ובמקרים חריגים וזאת על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלים מתכת בע"מ, מ"ד (1)647, 650, רע"א 2808/00 שופר-סל בע"מ נ' אורי יניב, נד(2) 845). אין גם לחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו וזאת על מנת שלא לחסום את גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים (ע"א 733/95 ארפל נ' קליל תעשיות בע"מ, דינים עליון 492(5); ע"א 6857/00 יוליה רוטה נ' מרק נצבטייב, דינים עליון 2000 (8) 1373).

9.         הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, בשני מקרים עיקריים: האחד - כאשר התובע מתגורר בחו"ל ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו אם יזכה בהוצאות, ואין בידי התובע להצביע על נכסים כלשהם בארץ מהם ניתן להיפרע. השני - כאשר התובע לא המציא את מעונו, כנדרש על פי תקנה 92 לתקסד"א, או המציא מען לא נכון וכך גילה לכאורה כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.

10.       אחד השיקולים שיש לקחת בחשבון הוא גם את העובדה שהוצאות שנפסקו לטובת המבקשים לא שולמו על ידי המשיב. (רע"א 8730/10 אמנון יוסף נ' יעקב בינסון, פורסם בנבו ביום 23/03/11); ת"א 21683-06-11 סרי בקרי נ' אימן סומירה, פורסם בנבו - 23.5.2012).

11.       לכל האמור לעיל יש גם להוסיף כי חובתו של בעל דין לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב". מחובת תום הלב נובע גם האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית משפט. העלאת טענות סותרות היא פן אחד של איסור זה וכאשר צד מעלה טענות סותרות, ניתן לטעון כי חל כלפיו השתק שיפוטי (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון והשקעות בע"מ פורסם בנבו - 8.3.2005; ע"א 513/89 Liles bros. s.a.-exin  נגד S interlegoדינים עליון - 133 (1994).

12.       מן הכלל אל הפרט: אמנם המשיב מתגורר בארץ, ומסר גם כתובת. יחד עם זאת, אין להתעלם מהעובדה שהתנהלותו חסרת תום לב. כאמור, לאחר שמיצה את זכויותיו בכל הערכאות בגין תביעה שעילתה מבוססת על קיומו של החוזה, מבקש כעת לטעון את היפוכו של דבר. יש בהעלאת טענות סותרות כאלה, חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי בית משפט. לא זו אף זו; המשיב הטריד את המבקשים בשורה ארוכה של הליכים ובסופו של דבר גם לא שילם את מה שנפסק ואף לא כיסה את ההוצאות. גם לעובדה זו יש ליתן משקל רב.

13.       לפיכך, אני מחייבת את המשיב בערובה להוצאות המבקשים בסך 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"ב, 17 יוני 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: